שטיחים עבודת יד – אמנות לשמה
אנו, החיים במאה העשרים ואחת, חשופים למרוץ הטכנולוגי ולייצור הסדרתי, נעמדים נרגשים בכל פעם מחדש כשאנו נתקלים באיכות, מקצוענות, מקוריות ויופי נשגב.
כל אלה נגלים לנו בעומדנו בפני כל אחת מהיצירות – בפני כל אחד מהשטיחים שנארגו באהבה ובהשקעה בלתי נידלת. השטיחים האתניים המקוריים יוצרים בכל פינה אוירה מיוחדת, משדרים יוקרה, יופי וחמימות.
בכל מקום בו ימוקמו, אם ע"ג רצפת אבן, רצפת פרקט או כל ריצוף אחר, ישלימו השטיחים את הייחוד והיופי של המקום. בבית יתחמו אזורים ויאפיינו אותם על פי סגנונם, במשרדים, ישדרו תחושה יוקרתית וביתית.
ההשקעה בשטיחים מקוריים כדאית ומשתלמת הן מהפן האסתטי והן מהפן הכלכלי – רכישת נכס השומר על ערכו.
השטיחים המקוריים – יצירות אמנות יקרות ערך, האומרות כולן, יצירתיות, כשרון, סבלנות ומסורת של דורות, מקור אין סופי להנאה לאורך שנים. שטיח יפה, הממוקם במקום הנכון – שובה את העין והופך את החלל ליצירת אמנות.
תהליך הייצור – שטיחים בעבודת יד
שטיחים מקוריים נארגים משלושה חומרי גלם עיקריים, הצמר, הכותנה והמשי. הצמר הוא חומר הגלם השכיח ביותר.
איכותו נקבעת על פי סוג בעל החיים ממנו נגזז, אזור הגידול וצורת העיבוד. הכותנה משמשת בדרך כלל למתיחת חוטי השתי ולמילוי שטחים לבנים כאלמנט עיצובי. המשי נחשב ליוקרתי יותר, בעל יופי מיוחד הנובע מהברק ומן ההבדלים בגוונים בהתאם לנפילת האור על השטיח.
בחירת חומרי הגלם והשילובים ביניהם, הינם מימד עיצובי חשוב בהעשרת היצירה הסופית.
לתהליך הטוויה של הצמר או הכותנה, השפעה מכרעת על המוצר הסופי, היות ונוצרים הבדלים בעובי, בדחיסות ובגמישותו של החוט המיועד לאריגה.
השטיחים נארגים על גבי נול עליו נמתחים חוטי השתי. לתוך חוטי השתי נקשרים חוטי הערב על פי העיצוב, בדרכים שונות. סוג הקשרים האופיני לשטיחים הפרסיים נקרא קשר יחיד, בו חוטי הערב עוטפים חוט שתי אחד, בעוד בקשר הכפול האופייני לשטיחים התורכיים, חוט הערב חובק שני חוטי שתי באופנים שונים.
כיווני האריגה משפיעים על מראה השטיח. על פי זוית הקשרים (אותה ניתן לחוש בעזרת כף היד בהעבירנו אותה על השטיח) אנו רואים את הדוגמא ואת נפילת האור על השטיח.
בבתי האריגה אשר באזורים המיושבים, נארגים השטיחים על גבי נולים ניצבים, בניגוד לנולים אופקיים, בהם משתמשים האורגים בשבטי הנוודים.
הצבעים
לצבעי השטיח השפעה רבה על יופיו ואיכותו. עד אמצע המאה ה19- שימשו במלאכת האריגה צבעים שמקורם מן הטבע: צבעים אשר הופקו מן הצומח, מן החי וממינרלים שונים. הפקתם היתה קשה ומורכבת. בימינו, חלק מהאורגים עברו לשימוש בצבעים סינתטיים, זולים יותר ומהירים להשגה.
אמנות צביעת חומר הגלם לא פחות חשובה מתהליך העיצוב של הדגם, היות והמראה הסופי של השטיח והאופן בו ישמר לאורך השנים תלויים בתהליך ובאיכות הצביעה.
בימינו רוב אורגי השטיחים משמרים את השיטות המסורתיות ליצירת הצבעים.
הצבעים הטבעיים ומקורם:
צבעים מן הצומח:
- האדום – מצמח המדר, הכחול מצמח האינדיגו, הצהוב מצמח הזעפרן, ולעיתים מן הגפן הטבעית או עץ האפרסק, עץ השקד ומקליפת הרימון. החום מופק מקליפת
- האגוז וכדי לקבל גוונים כהים יותר – מוסיפים לו מצבע האינדיגו. הצבע הכתום מופק מצמח הכופר – החינה וזאת לאחר תהליך של ייבוש וטחינה.
- צבעים מן החי:
- אדום עז (צבע השני) מופק מביצי תולעת זעירה ועגולה.
- קשת הגוונים רחבה – מן הכתום ועד לארגמן.
- צבעים מינרליים:
- השחור – ריאקציה כימית בין גופרית הברזל לקליפת הזית ירוק – ריאקציה כימית בין נחושת לחומצה גופריתנית.